אריה בירו אהרון דוידי מאיר הר ציון טיבי שפירא עובד לדיז'ינסקי מוטה גור רפול איתן דני מט מוני מרוז אריק שרון

קורות חיים:

 

חנה יֹפֶה

כתב וערך: ד"ר אריה גילאי

חנה יֹפֶה. לוחמת, צנחנית, אחות. אשת מופת.

 הצנחנית היחידה בצה"ל המעוטרת כנפי צניחה על רקע אדום.
קורות חייה של חנה יפה כפי שסופרו על-ידה לאריה גילאי ולזהר בן-חיים בשנת 2005

חנה יֹפֶה. 1957 צילום: אפרים ארדה

תג חטיבת הצנחנים תג חיל הרפואה

 

   

     

סמל חיל הרפואה

עיטור על"ה

סמל הפלמח

     

סמל הפלי"ם

דגל הגדוד הרביעי של הפלמ"ח

חנה יפה - אחות ראשית, 1975.

חנה יפה מטפלת ברגלו של צנחן פצוע.

חנה יפה בגמלאות, בביתה המטופח במושב חרות 2006

     
חנה יֹפֶה נולדה בשנת תרפ"ח (1928) ב"כפר ילדים", חווה חקלאית לרגלי גבעת המורה, גדלה והתחנכה במושב תל מונד, בשנת 1935 עברה עם משפחתה למושב חרות. סיימה את לימודיה בבית הספר בגוש תל מונד.

התגייסות לשרות בארגון "ההגנה".
בהשראת אחיה הבכור אברהם יפה ואחותה הגדולה שרה, הצטרפה גם חנה, בקיץ שנת 1945, לארגון "ההגנה" והוצבה ביחידת נוער של קשרים-רצים אשר איישו תחנות איתות בגוש תל מונד והעבירו ידיעות סודיות לחברי ה"הגנה". חנה נשלחה לקורס אתתים שבו למדו את יסודות כתב המורס, איתות בדגלים, שימוש בהליוגרף ואיתות בפנסים.

התגייסות לפלמ"ח והצבה בגדוד הרביעי.
בשנת 1946, ובהתאם למסורת המשפחה, מתגייסת חנה לפלמ"ח ומוצבת בפלוגה ז' שבה היו מספר מחלקות מיוחדות הפזורות במקומות שונים. פלוגה ז' הייתה אחת הפלוגות בגדוד הרביעי של הפלמ"ח – גדוד "הפורצים" ואחד ממפקדי הגדוד הזה היה אורי יֹפֶה בן דודה של חנה. בפלוגה ז' שובצה חנה לחבורה של בנות ובנים בקיבוץ משמרות, שעסקה בייצור נשק בלתי לגאלי ובאופן מיוחד ביציקה והרכבת רימוני יד. בתחילת שנת 1947 נשלחה חנה לקורס חובשים שנערך בחשאי בהדסה הר-הצופים בירושלים. בסיום הקורס ביקשה לעבור ולהצטרף לפלוגה הימית של הפלמ"ח - פלוגה י' – היא פלוגת הפלי"ם, שהייתה אף היא פלוגה בגדוד "הפורצים". עיקר תפקידה של הפלי"ם היה בארגון עליה בלתי חוקית של מעפילים והברחתם מחופי הארץ וכן בחבלה ימית באוניות הגירוש הבריטיות. בפלי"ם שימשה חנה כחובשת ופקידה פלוגתית במפקדת הפלוגה שהייתה בקיבוץ שדות ים ליד קיסריה. עם התגברות מבצעי ההעפלה של הפלי"ם, בשנת 1947, עברה חנה לאחד מבסיסי הפלוגה בקיבוץ יגור, משם יצאו למבצעי הובלת ספינות מעפילים לארץ ישראל והורדתם אל החוף. לקראת סוף השנה נשלחה חנה לקורס קצינות של ההגנה שנערך בג'וערה ובסיומו מונתה כקצינת חובשים של הגדוד הרביעי.

 

מחלקת הבנות בפלמ"ח. 1946.

 התגייסות לצה"ל במלחמת העצמאות.
בחודש מרץ 1948, עוד לפני הכרזת המדינה, נערך הגדוד הרביעי של הפלמ"ח – גדוד "הפורצים"  למשימתו העיקרית והיא פריצת המצור הערבי על ירושלים. משימה זו בוצעה בכמה מבצעים רצופים החל מארגון "שיירת חולדה" להעברת הספקה לעיר, "מבצע נחשון" לפריצת הדרך לירושלים, "מבצע הראל" לכיבוש הכפרים הערביים אשר שלטו על הדרך, ו"מבצע יבוסי" להרחבת השליטה בפרוזדור ירושלים. במבצעים קשים אלה היו לפלמ"ח עשרות נפגעים והרוגים ובכל המבצעים שימשה חנה יַפֶה כקצינת חובשים של הגדוד ועסקה אישית בטיפול ופינוי משדה הקרב כאשר מפקדת הגדוד ישבה בקיבוץ קריית ענבים.
בחודש אפריל 1948 התארגנה חטיבת "הראל" בפיקודו של יצחק רבין וכללה את הגדודים הרביעי, החמישי, והשישי. תפקידה של החטיבה היה באבטחת הדרך לירושלים, כיבוש הכפרים הערבים בפרוזדור ירושלים במבצעי "מכבי" ואבטחת מרחב ירושלים. בתקופה זו מונתה חנה יַפֶה כקצינת שלישות של חטיבת "הראל", והייתה אחראית על גיוס והכשרת כוח אדם.


תקופת לימודים עבודה ומילואים.

בתחילת שנת 1949 השתחררה
חנה יפֶה  משרות עמוס ביותר בצה"ל וחזרה לביתה במושב חרות, אך לא לזמן רב. בחודש מרץ 1949 החלה את לימודיה ב"בית הספר לאחיות מוסמכות" במסגרת בית חולים בילינסון בפתח תקוה. את הלימודים סיימה לאחר 3 שנים כאשר קיבלה בשנת 1952, ביחד עם כל בוגרות מחזור י"ד, תעודת "אחות מוסמכת". חנה החלה בעבודתה כאחות במחלקה פנימית בביה"ח בילינסון. בשנת 1954 פנה אל חנה קצין ממפקדת חיל הרפואה בבקשה שתסכים להתגייס למילואים כדי לעזור לצה"ל בארגון יחידה כירורגית ניידת. בהמלצתם של יוסי יפֶה , אחיה של חנה שהיה קצין בסיירת הצנחנים, וידיד המשפחה אהרון דוידי, הסכימה חנה ואף התלהבה מהרעיון. ואכן, ביוזמתה הוקמה יחידת מילואים בחיל הרפואה בשם "יחידה כירורגית חר"פ 537". יחידה זו הפכה בשנת 1955 ל"מחלקה כירורגית מוטסת 537" ובשנת 1956 סופחה יחידת המילואים באופן רשמי כ"פלגה כירורגית" בחטיבת הצנחנים 202. במהלך שנת 1956 עברו אנשי הצוות של היחידה – רופאים אחיות וחובשים - קורס צניחה בבסיס בתל נוף. יחידה זו היותה את הבסיס להקמתו של "בית חולים מוצנח" בפיקודו של ד"ר דן מיכאלי  לקראת מלחמת ששת הימים.

 השתתפות במלחמת סיני ובצניחה קרבית.
חנה יֹפֶה
הייתה בת 28 כאשר פרצה מלחמת סיני. ביום שני 29.10.1956 הוצנח גדוד 890 של הצנחנים ליד המיתלה בזמן ששאר גדודי החטיבה חצו את סיני ברכב. בקרב קשה שהתפתח ביום רביעי במעבר המיתלה נפגעו כ- 160 לוחמים מהם נפלו 43. מפקד החטיבה אריק שרון ביקש מהפיקוד סיוע דחוף לפנוי אווירי ואף ביקש ישירות מטייסת התובלה לשלוח את מטוסיה בהקדם למיתלה. לאחר כ-10 שעות הוכשר מסלול נחיתה למטוסי תובלה והחל מבצע הפינוי הגדול ביותר שידע צה"ל מעודו. רכבת אווירית מהמיתלה לתל נוף. על המבצע המורכב פיקדו שלושה קציני חר"פ: ד"ר שלמה שיבולת היה אחראי על מיון וטיפול ראשוני על הקרקע במיתלה, חנה יפֶה ניהלה את התקנת כל המטוסים, הטיפול המשני בנפגעים והפינוי המוטס לארץ. קצין רפואה ראשי ד"ר ברוך פדה ארגן עשרות אמבולנסים במנחת תל נוף ודאג לחלוקת הנפגעים בין בתי החולים בארץ. המבצע הסתיים ביום חמישי 1.11.1956.
למחרת היום פנה מוטה גור ל
חנה יפֶה וביקש ממנה להצטרף לפלוגת הסיירת שהתכוננה לצנוח ליד העיר א-טור אשר לחוף ים-סוף ולכבוש את שדה התעופה של העיר. חנה הסכימה ללא היסוס, וביום שישי 2.11.1956 בשעות אחה"צ המאוחרות צנחה ממטוס דקוטה ביחד עם עוד כמה עשרות לוחמים. בחוץ נשבה רוח חזקה אך חנה נחתה ברכות וללא פגע. מוטה גור לעומת זאת הוטח בחוזקה אל הקרקע ונקע את רגלו בצורה קשה מאוד. את הטיפול הראשוני הוא קיבל כמובן מידיה של חנה יפֶה אשר שלחה אותו מיד לטיפול בארץ. צניחה זו זיכתה את חנה לענוד כנפי צניחה על רקע אדום.

הצנחנית חנה יֹפֶה –  אחות נערצת ומודל לחיקוי של דור שלם .

חנה יפה החלה את עבודתה כאחות מוסמכת בבית החולים "בילינסון" בפתח -תקווה. דליה פלד, בת-המחזור של חנה בבית הספר לאחיות, מספרת כי כבר בימי הלימודים התגלתה חנה כאחות יוצאת דופן: רצינית אחראית, ובעלת יוזמה. משהסתיימו הלימודים, נוכחו הממונים עליה בסגולות אישיותה וקידומה היה מהיר. היא מונתה לאחות אחראית על מחלקת הילדים. מהר מאד התגלתה גם היכולת הארגונית המופלאה שלה ושליטתה הבלתי רגילה במצבי לחץ. האחות הראשית עדי אהרוני מעידה כי במצבי חירום הוצבה חנה יפה  בחדר המיון שבו מתרכזת בשעות לחץ העבודה האינטנסיבית ביותר. לימים שימשה חנה כאחות אחראית ראשונה של המחלקה האורתופדית, ומאוחר יותר כאחות ראשית ראשונה של המחלקות הפנימיות. חוות דעתה של חנה נשמעה היטב בכל אירוע או כנס סיעודי שנערך בבית החולים. עם השנים, היא מונתה כאחות כללית ראשית.
וכך כותבת חיה חנית ממן: "האחיות בבית החולים "בילינסון" שעבדו במחיצתה העריצו את יכולתה המקצועית, את צורת קבלת החלטות שלה, ואת המנהיגות שהקרינה בעבודתה. חנה הייתה מודל לחיקוי ומשאב ידע לדור שלם של צוות סיעודי".

 
חנה יפה נפטרה בביתה במושב חרות

ביום 17.05.2006

י"ט אייר תשס"ו

בת 78 במותה

יהי זכרה ברוך.


         
   

לתיאור קורות חיים
של לוחמים אחרים

   

| אודות האתר || תודות || עמוד הבית || מפת האתר || חיפוש שם || לוח מודעות || כתבו אלינו || עמותת הצנחנים |
אתר הצנחנים בעשור הראשון. כל הזכויות שמורות ל אגן מחשוב © 2004 - 2017
IDF Paratrooper's History Site Copyright AGN © 2004 - 2017
בניית האתר, עיצוב, מחקר, ראיונות, כתיבה ועריכה: ד״ר אריה גילאי ז״ל