מאיר יעקבי בן דוד וחביבה. נולד ביום י"ט באלול תרצ"ה (17.9.1935)
בירושלים. בגיל י"א הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" והיה בגדוד "בני-מצדה" הירושלמי,
בקבוצת עין-גדי, שיצרה הווי מיוחד של שוטטות ומשחקים בחיק-הטבע אשר אהב. בימי
מלחמת-הקוממיות נתפרדה החבילה, ובגיל י"ג עבר עם אמו ואחותו לחולון. סיים כיתה ח'
בבית-החינוך א' שבחולון, חזר לירושלים והתחיל את לימודיו בבית-הספר המקצועי "עמל",
אולם החברה העירונית לא הייתה לפי רוחו. חובב-טבע היה ומרוב אהבתו לחיי-כפר פשוטים,
החליט לעבור למוסד החינוכי בקיבוץ בית-אלפא. למן היום הראשון הרגישו חבריו בבגרותו.
תמיד גילה יחס כן ונכון לחבריו ואישיותו השפיעה על מהלך-החיים בקרב הנוער. כמדריך
בתנועה המשיך גם כאן בסיוריו בארץ, אשר אהב בכל חום-לבו. בצאתו לצבא התנדב לצנחנים
ולאחר-מכן עבר למחלקת-הסיירים
שם נודע כאחד הסיירים הנועזים ביותר. באחד מסיוריו
נפל בשבי הסורי וישב שם במשך שנה וארבעה
חדשים. תקופה קשה הייתה זו בשבילו, אך משחזר מכלא-דמשק "נתאקלם" תוך זמן קצר מאד.
השתתף בפעולת התגמול בפיצוץ משטרת חוסאן
ודומה שרווח לו לאחר עברו שוב את טבילת-האש. לאחר-מכן חזר בכל לב ונפש לחיים
השגרתיים במשק. בפרוץ מערכת-סיני הצטרף
לסיירת של מיכה קפוסטה
ויצא עוד פעם לקרב גבורה. היה זה הקרב האחרון שלו שנערך בתאריך 31.10.1956 במעבר-המיתלה.
מאיר יעקבי נפל ביום כ"ז במרחשון תשי"ז (1.11.1956). הובא
לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בשלח וביום כ"ט בתשרי תשי"ח (24.10.1957),
הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבית-אלפא. הניח אשה בהריונה; הילד שנולד כחמישה
חדשים אחרי נפלו נקרא על-שמו. לזכרו הקדיש קיבוצו כמה מעלוניו ("השבוע") כעבור שבוע
לנפלו, ב"שלושים" לנפלו וליום הבאתו לקבורה בקיבוץ. בערב יום-העצמאות תש"ך נפתח
גן-משחקים בבית-אלפא הנקרא על-שמו: "גן מאיר". זכרו הועלה גם בספר "מלחמות
הצנחנים", לאורי מילשטיין. |
|
יהי זכרו ברוך.
|