כתגובה על רצח שביצעה חוליית פידאיון בדרום הארץ (מרכז שפיר) הוחלט להגיב
מיידית בפעולת תגמול. מאחר והפידאיון הופעל באותה תקופה ע"י המודיעין המצרי,
והחוליות שחדרו לארץ באו מכיוון הגבול המצרי, הוחלט להנחית מכה במחנה צבאי מצרי –
קסיימה, שנמצא כ-20 ק"מ ממערב לגבול. גדוד 88 של הנח"ל המוצנח שצורף באותה תקופה
(עם בואו של מוטה גור להיות מג"ד) כגדוד בחטיבת הצנחנים, היה מורכב מחיילי האימון
המתקדם של הנח"ל ומסגל מפקדים נח"לאים שהיו "חומר אנושי" טוב, אך חסרי כל ניסיון
קרבי קודם. הוחלט לנצל הזדמנות זו כדי לאפשר למפקדי הגדוד לרכוש ניסיון קרבי. נבחר
צוות של 12 קצינים ונגדים
מכל הפלוגות, שיבצעו את המשימה.
ביניהם: אברהם קלאר מ"פ א' מפקד הפעולה, נתן הוכרמן - מ"פ ב', גדעון בירמן - קמ"ן, יאיר לין - מ"מ,
יוסף רבאון (יוסוף) - מ"מ, אסא יגורי - מ"מ,
מיכה בן ארי (קפוסטה) ויוסי קַלְדֶס
(שניהם מהסיירת) וכן, מוישלה וייס מקיבוץ רוחמה, הרס"פ מזעקי וסמל אורי נווה (לינובסקי)
מחיפה.
מספר יאיר לין: "בתדריך חפוז שנעשה לפני היציאה הוצגו לנו צילומי אויר של
המחנה, הוגדרה המטרה, הדרך אליה ואופן הביצוע: התקרבות בחשאי, כניסה למחנה, חבלה
במתקן צבאי ופגיעה ביחידה צבאית גדולה שישבה במחנה. יצאנו לאחר החשיכה, ולאחר הליכה
ממושכת, תוך היתקלות במוצב מצרי קדמי וחדירה דרך גדרות שהקיפו את שטח המחנה, הגענו
לאחר חצות לגדר המחנה עצמו. התקרבנו בזחילה, כשנשמע צרור יריות מנשק אוטומטי. ניתנה
פקודה לפרוץ פנימה תוך חיתוך הגדר. פרצנו לתוך המחנה, כשיורים עלינו מנשק אוטומטי
ונשק קל מכל עבר. המחנה, שהיה אמור להיות מלא חיילים, היה כמעט ריק. התקדמנו לכיוון
המתקן הצבאי, תוך חיפוש ואיתור חיילי אויב וחיסולם, כשאש האויב ממשיכה לכיווננו.
תוך כדי התקדמות נפגע אחד הלוחמים (רס"פ מזעקי) ע"י כדור בירך. מאחר והשעה הייתה
מאוחרת, המחנה היה כמעט ריק, והיה ברור שנצטרך לשאת את הפצוע על אלונקה כל הדרך
חזרה, ניתנה הוראה לחזור לשטח הכינוס. ספרנו 5 חיילים מצריים הרוגים ועוד כמה
נפגעים, והתחלנו לחזור חזרה לכיוון הגבול, כשאנו נושאים את הפצוע על האלונקה.
כשהאיר השחר עדיין היינו 3 ק"מ ממערב לגבול. כוח חילוץ של הגדוד, שהמתין כל הלילה
על הגבול, יצא לקראתנו. לאחר חבירה ופינוי הפצוע חזרנו ביחד לכיוון הגבול."
|