איזור עוג'ה אל חפיר (ניצנה) נועד על פי החלטת האו"מ מה-29 לנובמבר 1947 להכלל בתחומה של המדינה הערבית בארץ ישראל. במהלך מלחמת העצמאות כבשו כוחות צהל את האיזור (מבצע חורב), ובהסכם שביתת הנשק עם מצרים נקבע כל האיזור כשטח מפורז עליו פיקח כוח של האו"מ שישב בעוג'ה. בשטח זה הקימה ישראל את היאחזות הנח"ל קציעות. למרות ההסכם, סרבו המצרים להכיר בקו הגבול עם ישראל גם לאחר שועדת שביתת הנשק החליטה לסמן את הגבול. בשנת 1955 הסתבר שהמצרים הקימו שני מוצבים צבאיים בשטח המפורז בכתף ניצנה. ישראל דרשה שהמצרים יסיגו את כוחותיהם אך הם סרבו. בעקבות הסרוב הזה החליטה הממשלה (בהשתתפות משה שרת, דוד בן גוריון, משה דיין) להכניס לשטח המפורז כוח צבאי ולהתנות את פינויו בנסיגת המצרים אל מעבר לגבול. בליל ה-21 לספטמבר 1955 נכנס לאיזור כוח צנחנים בפיקודו של מאיר הר ציון, השתלט על מטה משקיפי האו"מ בעוג'ה ועצר בכוח את כל השומרים המצרים שהיו במקום. במהלך ההשתלטות נפצעו כמה חיילים מצרים. מיד החל משא ומתן לפינוי הכוח הישראלי, ובסיומו (2.10.55) הוחלט על פנוי הדדי של כל הכוחות הצבאיים: המצרים הסיגו את כוחותיהם אל מעבר לגבול והצנחנים חזרו לבסיסם בתל נוף.