דור שלישי לילידי ירושלים

		מייסדי המשפחה - דור שלישי לילידי ירושלים
ç לבני הדור הראשון ç לבני הדור השני ç לבני הדור השלישי ç לבני הדור הרביעי ç לבני הדור החמישי ç לבני הדור השישי ç לבני הדור השביעי ç ליומן המשפחה 1898 - 1948 ç למקום קבורתם של המייסדים		תולדות המשפחה הענפה שלנו שזורים בתולדותיה של ארץ-ישראל במאה ושמונים השנים האחרונות. זהו סיפורה של תקופה היסטורית, סיפור תקופת העת החדשה בארץ ישראל. תקופה שבה החלה פעילותה של התנועה הציונית המודרנית וקם והתבסס בארץ הישוב היהודי הקרוי "ישוב חדש". תחילתה של המשפחה בשנות העשרים של המאה ה-19 בעיר העתיקה כאשר ירושלים הייתה חלק מן האימפריה העותומנית והמשכה בשכונות שאותן בנו יהודים מחוץ לחומותיה של ירושלים כאשר הארץ נשלטה ע"י המנדט של ממשלת בריטניה. בני המשפחה חיו בתקופת מלחמת העולם הראשונה ובזמן שבו פורסמו הצהרת בלפור וה"ספר הלבן". בני המשפחה שלנו שרדו את מאורעות תרפ"א (1921) ופרעות תרפ"ט (1929) שבהן התרחש הטבח הנורא ביהודי חברון וירושלים ונטלו חלק בהקמת האצ"ל וה"הגנה" בשנות ה- 1930, במלחמת העצמאות בשנות ה- 1940 והקמת צה"ל ומדינת ישראל בשנות 1940 - 1950. אתר זה מביא את עיקרי ההתרחשויות במשפחה ועוד ניתן להוסיף עליהן כהנה וכהנה, לתקן לגרוע ולדייק בפרטים ולא עלי לגמור המלאכה.

אלקה-רבקה שטרן
אלקה הבת האמצעית של שיינה - בלומה ור' משה שטרן, דור שלישי לילידי ירושלים, נקראה על שם סבתה אמו של ר' משה: אלקה-רבקה. אם המשפחה שלנו נולדה במזל טוב בשנת תרמ"ו (1886), גדלה בצעירותה בשכונת משכנות שאננים ליד ימין משה, משם עברה עם משפחתה לשכונת בתי אונגארן. אלקה הייתה ילדה יפה, גבוהת קומה ואינטיליגנטית, למדה בבית-ספר קריאה, כתיבה, תפילה ומקצוע - תפירה. בשעות הפנאי שלה נהגה לעיין בספרים. בני המשפחה זוכרים שהייתה קוראת בעיון רב את ספר המוסר "צאנה וראנה". אלקה הייתה עקרת בית למופת, נקייה ומסודרת, מבשלת מעדנים שנודעו בכל השכונה, מסיידת וצובעת את ביתה, דואגת ואוהבת את ילדיה שלה ואת ילדיה החורגים, מפנקת את הנכדים והנינים. נפטרה בירושלים בשנת תשמ"א - 1980 וכל משפחתה ישבה עליה שבעה בבית משפחת נגלר. בכל שבוע, בטכס קבלת שבת נאמרו עליה בצדק ובקול רם הפסוקים הבאים מתוך ספר משלי פרק ל"א.
	אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָה בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ; וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא-רָע-- כֹּל, יְמֵי חַיֶּיה דָּרְשָׁה, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ כַּפֶּיה וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָה--וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ; וְחֹק, לְנַעֲרֹתֶיה חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ; וַתְּאַמֵּץ, זְרוֹעֹתֶיהָ יָדֶיהָ, שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר; וְכַפֶּיהָ, תָּמְכוּ פָלֶך כַּפָּהּ, פָּרְשָׂה לֶעָנִי; וְיָדֶיהָ, שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹ לֹא-תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג: כִּי כָל-בֵּיתָהּ, לָבֻשׁ שָׁנִים פִּיהָ, פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד, עַל-לְשׁוֹנה צוֹפִיָּה, הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ; וְלֶחֶם עַצְלוּת, לֹא תֹאכֵל קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָה רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ, עָלִית עַל-כֻּלָּנָה "שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-יְהוָה, הִיא תִתְהַלָּל

ר' אליהו לייב אריה נגלר התחתן עם אלקה שטרן.

ר' אליהו לייב אריה בן ישראל נגלר נולד ברומניה עלה לארץ בגפו מדרום אפריקה, והתיישב בירושלים. עשיר היה ובעל ממון רב אותו הקדיש לצדקה ולרכישת קרקעות בפתח תקוה וירושלים. בשנת 1911 התחתן ר' אריה נגלר עם הבחורה היפה אֶלקֶה-רבקה שטרן שהייתה בת 24. החתונה נערכה בבתי אונגרן שבשכונת מאה שערים בירושלים. הזוג הצעיר שכר דירה בשכונת "בית ישראל" הסמוכה (ליד מאה שערים), שם נולד בשנת 1913 בנם הבכור ישראל משה (כ"א אדר תרע"ג 28.02.1913). לפתע, ביום כ"ה שבט תרע"ז - 17 לפברואר 1917 נפטר ר' אריה נגלר מדום לב בהיותו רק בן 42 והשאיר אחריו אשה אלמנה בת 30, ילד יתום בן 4, וממון רב. ר' אריה נקבר בהר הזיתים בחלקה דרומית גוש חדש, אזור 1, חלקה 4, שורה ט"ז, קבר 42.
האפוטרופוס על הבן היתום. עם פטירתו של ר' אריה נגלר מינתה המשפחה אפוטרופוס לבנו היתום משה ישראל ולכל הנכסים הרבים שהשאיר אחריו הן בפתח תקוה והן בירושלים. בחוק המנדטורי נאמר: "אפוטרופסות כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו". המשפחה קבעה שהאפוטרופוס יהיה שלמה (פטר סלומון) ליכטשיין הבעל של פרידה לבית שטרן שהייתה אחותה הגדולה של שיינה. מאז פטירתו של שלמה ליכטשיין בשנת 1922 עברו 6 שנים עד אשר מינתה המשפחה אפוטרופוס חדש לכל רכושו הרב של ר' אריה נגלר. האפוטרופוס החדש שנקבע בשנת 1928 היה יצחק קווטינסקי בעלה של שרה לבית שטרן אחותה הצעירה של אלקה. האלמנה הצעירה, אלקה, נישאה בשנית לר' יוסף לוינסון ועברה להתגורר עם בנה היתום משה ובעלה החדש בשכונת "שערי חסד". ר' לוינסון נפטר מסיבה לא ברורה זמן קצר לאחר הנישואין ואלקה נשארה לגור בשכונה כאלמנה ואם חד-הורית.
תעודת ירושה של רכושו הרב של ר' אריה נגלר. רק בשנת 1929 כ-12 שנה לאחר מותו של ר' אריה נגלר הוצאה תעודת ירושה של רכושו. תעודה זו ניתנה על פי הסכמה ע"י הרבנות הראשית לארץ ישראל בירושלים, ביום ח' תמוז תרפ"ט - 16 ליולי 1929 (תיק מספר 4/1824). לפי תעודה זו קיבל משה ישראל נגלר (בהיותו בן 16) ירושה של 16 חלקות אדמה גדולות בירושלים, מהם 8 חלקות במולק ו-8 חלקות במירי. לפי חוק הקרקעות העותומני משנת 1858 מולק - קרקע פרטית לבניה, מירי - קרקע חקלאית. גורל אדמות אלה לא נודע עד היום ויבואו על הברכה מי שיחקרו ויגלו מה עלה בגורלן.

ר' פנחס ניסן צוקרמן התחתן עם אלקה שטרן נגלר

בית היתומים דיסקין. פנחס-ניסן בן אהרון ופסיה צוקרמן נולד בצפת בשנת 1868, התייתם מהוריו בגיל צעיר והתחנך בבית היתומים דיסקין בירושלים. במאמרו של אברהם משה לונץ (א. מ. לונץ, מורה דרך. ירושלים תרנ"א (1891) מהדורה מצולמת בהוצאת אריאל 1979. עמ' 150 - 151) נאמר כי "בית היתומים דיסקין נוסד בשנת תר"מ (1880), הנערים לומדים בו מלאכה אצל אומנים שונים ובערב ילמדו חומש ושולחן ערוך. ואכן, פנחס שהיה כבר בן 12 למד נפחות ופחחות ויצר מוצרים שימושיים. לדברי גב. וינגרטן, כלי המטבח שעשה פנחס מוצגים עד היום ב"מוזיאון חצר הישוב הישן" בעיר העתיקה.

שידוך מוצלח בגיל מבוגר. השידוך המוצלח. בשנת 1889, כשהגיע פנחס, הבחור החרוץ והנמרץ לגיל 21, החליט לשאת לאשה את סופי, בח"ל. הזוג הצעיר שכר את אחת הדירות בשכונת "שערי צדק", שכונה חדשה שנוסדה באותה שנה ע"י ר' יוסף ריבלין מצפון לרחוב יפו. עם השנים, הקימו פנחס וסופי משפחה מרובת ילדים לתפארת. אולם בשנת 1920, נפטרה סופי צוקרמן ממחלה קשה והותירה את פנחס האלמן מטופל ב- 9 יתומים. (רוחקה, בן ציון, יוסף, יהושע (שיקה), בלומה, חנה, זבולון). באותם ימים ממש, חייתה אלקה נגלר כאם חד הורית בשכונת שערי חסד, ובנה היתום משה בן ה-9 למד ב"חדר" השכונתי. היה זה בשנת 1922 כאשר פגש ר' פנחס (בעזרת שידוך כמובן), שהיה אז בנקאי וחלפן כספים ידוע בן 54, באלמנה הנאה וגבוהת הקומה אֶלקֶה שהייתה כבר בת 36.

משפחת צוקרמן החדשה. תקופה זו הייתה קשה לישוב היהודי: מאורעות הדמים של שנת 1921 השליטו חוסר בטחון. ממשלת המנדט הבריטי הפסיקה לספק עבודה לישוב העברי ומאות אנשים נותרו בלא מקורות פרנסה. כ- 4000 איש ירדו מהארץ והעלייה פסקה כמעט לגמרי. החלוצים, אנשי העלייה השלישית חיברו אז שירים המבטאים את המצוקה הכלכלית ושירי הומור על בעיית הירידה. הבולט בהם היה הבחור המוכשר יוסף אוקסנברג שכתב בשנת 1922 את השיר "היה זה בשדה". בשנה זו נערך מפקד ראשון של תושבי ירושלים ע"י פקידי הממשל המנדטורי הבריטי ונמצא כי ירושלים היא העיר הגדולה בארץ ישראל, ומתגוררים בה כ- 45,000 יהודים. זו השנה שבה התקיימה בצניעות רבה החתונה של אלקה עם ר' פנחס, בשכונת שערי צדק. לדירה הקטנה ומרובת הצאצאים, של משפחת צוקרמן, הצטרפו עתה גם אלקה ובנה משה נגלר. פנחס צוקרמן נפטר בירושלים בשנת 1952.

	היה זה בשדה מאת: יוסף אוקסנברג מה שבחיי נחוץ - היא אמרה מה שבחיי נחוץ, לא יוכל לתת חלוץ היה זה בשדה, על יד המחנה לאבי יש כסף רב - הוא אמר לאבי יש כסף רב, נתחתן, נסע אליו היה זה בשדה, על יד המחנה
		שכונת "שערי חסד" נוסדה בל"ג בעומר תרס"ב - מאי 1902. האלמנה אלקה-רבקה ובנה היתום משה-ישראל עברו להתגורר בשכונה בשנת 1919.

פנחס צוקרמן 1868 - 1952



להמשך תאור בני הדור השלישי - לחץ כאן	לתמונות של אלקה ופנחס צוקרמן	למקום קבורתם בהר הזיתים