אריה גילאי.

אריה גילאי (נגלר) בן לאה ו משה נגלר, בכור הנכדים, נולד בירושלים בתאריך 16.6.1938 ללאה (לבית זילברשץ) ומשה נגלר. למד בבתי הספר "מעלה", "בית הכרם" ו"הדסים". התגייס לצבא בתחילת שנת 1956, שרת בצנחנים בגדוד 890 השתתף בפעולות התגמול, ובמבצע קדש צנח בצניחה קרבית (הצניחה הקרבית היחידה בצה"ל עד היום) במעבר המיתלה. נלחם במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה, במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת שלום הגליל. השתחרר בדרגת סגן. סיים תואר ראשון, תואר שני (בהצטיינות) ותואר שלישי (דוקטורט), באוניברסיטה העברית בירושלים במקצוע ה- נוירופיזיולוגיה. התמחה כפוסט-דוקטורט בשיקגו ארה"ב, בנוירופיזיולוגיה קלינית באבחון של פגיעות ומחלות בשרירים ועצבים. ד"ר אריה גילאי ניהל מחלקה במרכז הרפואי "שערי צדק" ואחר כך בבית החולים השיקומי לילדים "אלין". פרסם עשרות מאמרי מחקר בארץ ובחו"ל. יו"ר האגודה הישראלית לנוירופיזיולוגיה ונשיא החברה הבינלאומית לאלקטרומיוגרפיה. פרש לגמלאות בגיל 65 והקים את "המרכז

לאספנות" בירושלים. על אריה גילאי ראה מאמרים:

אריה בשנת 1941

אריה גילאי מתחתן עם רותי מיכאליס. רותי נולדה בהמבורג, גרמניה, לחוה (לבית דורלכר) ואברהם אויגן מיכאליס. ב-1938 עלה הזוג עם בתם התינוקת, לארץ, כדי להקים את כפר הנוער הדתי (ליד כפר – חסידים). עליית הנוער, ביוזמתה של הנריאטה סאלד, בחרה באביה של רותי, אברהם אויגן מיכאליס, להקים ולנהל את הכפר, שנבנה כמודל של קיבוץ, למענם של ילדים ובני נער מגרמניה שנאלצו לעזוב את מולדתם. הכפר הפך עם השנים לפנינה חינוכית, בעזרתו של צוות מדריכים מעולה ומסור, שראה בחינוך את  ייעודו. מאות רבות של חניכים עברו בו שנים מעצבות. משפחת מיכאליס גדלה עם השנים ונולדו האחיות חנה (חנוש) ורעיה והאח יוחנן (יוחי). רותי סיימה סמינר למורות בירושלים והוסמכה כמורה. התגייסה לצ.ה.ל. ושרתה כמורה חיילת בביה"ס  לילדי העולים שזה מקרוב באו, באליכין. בעת שירותה הצבאי, פרצה מלחמת סיני. מנהל ביה"ס גויס לחזית והטיל על רותי,החיילת בת ה-18

רותי ואריה מתחתנים 1964

 למלא את מקומו. לאחר  השחרור, נקראה רותי למילואים. המדריך הראשי בקורס המילואים היה אריה נגלר: צנחן בעל כנפי-צניחה על רקע אדום, שהוענקו  לו עקב צניחתו הקרבית במעבר המיטלה. לימים היה הצנחן לבעלה וכשנישאו עיברתו השניים את שמם המשותף ל"גילאי". בעת לימודיה באוניברסיטה העברית בירושלים, עברה רותי  קורס עורכי תוכניות רדיו והתקבלה לעבודה ב "קול ישראל" כעורכת בכירה ומגישה של מגזינים ותוכניות. שנים רבות ערכה והגישה ברדיו מגזין שבועי בענייני חינוך שנקרא "שעה חופשית". בעת היותם בארה"ב, השתלמה רותי בלימודי תקשורת (טלוויזיה) באוניברסיטת "פרדו",שם גם ערכה והגישה תוכנית-רדיו שבועית לקהילה הישראלית. כשעברו לשיקגו המשיכה לשדר תוכנית שבועית זו גם שם. רות ואריה גילאי הורים למרב ודן, וסבים לעומרי-מרדכי, סתיו-חוה עינת-רבקה, ילדיהם של מרב (לבית גילאי) ומריו שכטמן  ולרועי , בנם הבכור של עי דית (לבית לוינ ץ) ודן גילאי.

ליאורה בשנת 1957

 ליאורה בת לאה ו משה נגלר, בכורת הנכדות נולדה בירושלים בתאריך 4.3.1942. יום הולדתה היה בשלהי מלחמת העולם השניה ביום שבו בוטלה ההוראה להאפיל את חלונות הבתים, הרחובות ופנסי המכוניות מחשש של הפצצה אווירית ע"י הגרמנים. מכאן השם שבחרו לה הוריה: לי-אורה. למדה בבית הספר בית חינוך לילדי עובדים, בית חינוך תיכון ובתיכון בית הכרם. סיימה לימודי הוראה בסמינר היוקרתי למורים ע"ש דוד ילין בירושלים. פעילה בצופים בשבט מצדה. מדריכת ריקודי עם וממארגני מצעד המחולות בירושלים. חברה בלהקת הסטודנטים שהשתתפה בפסטיבלי מחולות בדליה. מורה ומחנכת בבית הספר קלפטון בלונדון. עברה קורס הכשרה להוראת מבוגרים ועסקה בחינוך מבוגרים בנתניה ובאוניברסיטת ת"א. פרשה מהוראה כדי להצטרף לצוות ההקמה של חברת שח"ל ומונתה למנהלת מחלקת הלקוחות בחברה. עם סיום תפקידה מונתה כמנהלת שיווק של כפר הגימלאים נווה אפעל. פרשה לגימלאות בשנת 2003 כדי לעשות חיים

ליאורה ואריה בשנת 1950

ליאורה ורובי רווה 1962

ליאורה נגלר מתחתנת עם רובי ראובן אונגר רווה. 
מרפסת מול מרפסת  אומרות מילותיו של השיר הידוע. הן כוונו, כנראה, לצמד האוהבים ליאורה נגלר היפיפייה, שהשקיפה ממרפסת ביתה שברח' הלל 13, אל מרפסת ביתו של רובי אונגר ברח' הלל 11 ואש האהבה ניצתה! רובי נולד בזגרב יגוסלביה בתאריך 20.8.1936 לאירנה ורודולף אונגר. כילד עבר את כל תלאות מלחמת העולם השניה עד אשר בשנת 1949 עלה עם משפחתו לארץ ל"בית עולים" (מחנה אוהלים) שהוקם בבית ליד שבמרכז השרון. רובי דיבר אז רק יגוסלבית-קרואטית. במרחק קצר מבית העולים נמצא קיבוץ מעברות שחבריו היו מעונינים באותה תקופה לצרף לקיבוץ קבוצות של עולים חדשים צעירים וחזקים. וכך, כעבור כחודש הגיע רובי לקיבוץ מעברות והצטרף לקבוצת לומדי עברית ולעובדי גן הירק. משפחתו עברה לירושלים וכעבור שנתיים עזב רובי את הקיבוץ ולמד בגימנסיה רחביה. עם סיום כתה י', נרשם לבית הספר הטכני של חיל האוויר וסיים במגמת חשמל מערכות מטוסים. התגייס לחיל האוויר ושירת כחשמלאי מטוסים בכיר.
עם שחרורו מצה"ל נסע רובי, עם אשתו ליאורה, לאנגליה והתקבל ללימודי הנדסה אלקטרונית באוניברסיטת לונדון.

לאחר כ-4 שנים קיבל תואר מהנדס אלקטרוניקה והחל לעבוד במעבדה האטומית של חברת רנק בלונדון. עם חזרתו לארץ התקבל לעבודה בחברת תמ"מ - תעשיית מכשירי מדידה של התע"ש שבה תיכנן מכשירי מדידה הידרומטריים. היה בין יוזמי ומקימי חברת "תדאה" לייצור מתמרי עומס ואביזרים אלקטרונים למערכות שקילה. מונה כמנהל המחלקה התעשייתית של חברת "מאזני שקל" של קיבוץ בית קשת, ומשמש יועץ בכיר למפקח על מידות ומשקלות במשרד התעשייה והמסחר. המהנדס ראובן רווה הוא מומחה לשקילה אלקטרונית.
ליאורה ורובי רווה הם הורים לאמיר, נטע וגלעד וסבים לארי ועידן (רווה), ול טל, הילי ו מאי שיפוני.

נורית דגן מתחתנת עם דן שניט. דן נולד בתאריך 1 לפברואר 1942 במושב "כפר חגלה" לאולגה (לבית רבינוביץ) ואליהו שניט. דן למד בבית הספר היסודי בכפר חגלה ובבית ספר תיכון בחדרה. התגייס לצבא ושרת בחי"ר ובשלישות ברמת גן. תוך כדי שרות צבאי נרשם לאוניברסיטה העברית וסיים תואר ראשון במדעי החברה בחוגים לסוציולוגיה ומדעי המדינה. עבר ללמוד בפקולטה למשפטים וקיבל תואר ראשון, שני ושלישי במשפטים. פרופ' דן שניט, חתן פרס סולד, שימש כראש בית הספר לעבודה סוציאלית של אוניברסיטת ת"א ומרצה בתחומים של משפט, רווחה וזכויות של אוכלוסיות בסיכון. יועץ מיוחד לשרת העבודה והרווחה בשנים 92-95. יו"ר המועצה "לילד החוסה". פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בארץ ובחו"ל. נורית פגשה את דן בירושלים כאשר התקבלה לעבודה כעוזרת מחקר אצל...דן שניט. כעבור זמן קצר התחתנו בבית החייל בתל אביב.
 נורית ודן שניט הם הורים לטל, עדי ויעל וסבים לעידן וסיון קרינ גל
 

החתונה של נורית דגן ודני שניט
 בבית החייל 1966

יושבים מימין לשמאל: דני ונורית, הסבתא אלקה צוקרמן, משה נגלר
עומדים מימין לשמאל: אהרון ואסתר ופיני דגן, שולה ושלמה צוקרמן, אריה גילאי, הסבתא רבקה זילברשץ, לאה נגלר ו נאוה צוקרמן