 |
 |
|
שכונות מגורי המשפחה במאה ה - 20 |
|
|
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||
|
שכונת אהל שלמה היא שכונת "אָָבּוּ אל-בּסָל"
|
|
|
|
|
||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
|
|
|
|
ברויט מיט שירעס. בתרגום: לחם עם שמן |
||
|
עדות ממקור ראשון של אריה גילאי על המעדן של הילדים העניים שחיו בשכונה. |
||
|
בתמונה משמאל: מחלק
הלחם
השכונתי של
מאפיית ברמן
1940 |
||
|
|
 |
|
 |
|
שבתות וחגים בשכונה |
|
|
 |
|
 |
|||||||
|
בתמונה למעלה גביע הקידוש של פנחס צוקרמן בתמונה מימין מגדל בשמים להבדלה במוצאי שבת |
|
ראש השנה |
יום כיפור |
|
| כשבוע לפני החג היה גבאי בית הכנסת נוקש בשעת בוקר מוקדמת על חלונות הבתים, ומעיר את תושבי השכונה בקריאות: "סליחס... סליחס.... קומו לתפילת סליחות". הסליחות הם פיוטים שתוכנם מביע בקשת סליחה וחרטה על פגיעה בזולת. בקשת סליחה מחייבת את האדם לחשבון נפש לקראת יום הדין. לאחר תפילת החג בבית הכנסת נהגו בני המשפחה לברך זה את זה: "לשנה טובה תיכתב ותחתם". ואחר הצהרים, בא' דרה"ש, היו עומדים ליד בור המים בשכונה לתפילת - תשליך | כשבוע לפני יום הדין נהג פנחס לקנות בשוק תרנגול כדי לקיים את "סדר הכפרות". היה מעמיד את הילדים בשורה, מניף את התרנגול ואומר: "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה התרנגול ילך למיתה ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום". כבוד רב נפל בחלקו של פנחס כאשר גבאי בית הכנסת ר' שמריה אשכנזי בקש ממנו להיות שליח ציבור וחזן קבוע בתפילת מנחה של יום כפור | |
|
סוכות ושמחת תורה |
חג החנוכה |
|
| כבר במוצאי יום כיפור היו משה, זבולון ושלמה מטפסים על גג החצר ומפנים את הרעפים כדי להקים סוכה ולהניח עליה סכך שדרכו אפשר יהיה, ע"פ הדין, לראות את הכוכבים. הילדים היו מקשטים את הסוכה בפרחי נייר ותולים בעזרת חוטים בקבוקים קטנים עם שבעת המינים: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון תמר ושמן זית. פנחס היה קונה בשוק את ארבעת המינים ומסביר לילדים כי: לולב - יש לפרותיו טעם אבל אין לו ריח. אתרוג - יש לו גם טעם וגם ריח. הדס - יש לו ריח ואין לו טעם. ערבה - אין לה לא טעם ולא ריח. שמחת תורה היה חג הריקודים החשוב של הילדים אשר זכו לקבל בבית הכנסת בית יהודה, דגלים מנייר מחוברים למקל עץ ושקיות ממתקים | טעם החג היו הסופגניות והלטקס שהבובה אלקה החרוצה הייתה מכינה לכל המשפחה. שמחת החג הייתה בדמי החנוכה והסביבונים ומהות החג הייתה סביב חנוכיית השמן המשפחתית ושירת "מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח,". כמה סמלית היא העובדה שפנחס ואלקה נפטרו שניהם כשבוע לפני חג החנוכה. (ראה הפרק "בערוב ימיהם"). פורים. חג מלא שמחה שבו אלקה הייתה מכינה מגשים ל- "שלחמונס", אלו הם מגשים "למשלוח מנות" שחולקו לבני המשפחה ולשכנים. פנחס היה נוהג באותה עת לתת צדקה ומתנות לאביונים | |
|
חג הפסח |
ל"ג בעומר |
|
| ההכנות לחג הפסח החלו שבועות רבים לפני ליל הסדר. כאשר מרקו ושפשפו כל רהיט לבל ידבק בו חמץ. אלקה נהגה בעצמה להשתמש בסולם ומברשת כדי לסייד את הבית (הנכדים זוכרים שעשתה זאת עד גיל מבוגר), ואסתר הייתה כמובן יד ימינה. את הסירים מנחושת היו נותנים לערבי שהיה בא לשכונה ובקול רם הכריז: "וייסין קסאלך"… "וייסין קסאלך.. אמבהייד"… (להלבין הכלים). היה מצפה את הכלים בצידם הפנימי בעזרת בדיל (כדי למנוע רעלת נחושת) ומחזירם לפני הפסח. יום לפני החג היו אוספים את הכלים במרכז השכונה ומגעילים אותם בתוך דוד ענק של מים רותחים. פנחס היה מבצע בדקדקנות את טכס בדיקת החמץ וביעורו. מדי שנה התכנסה המשפחה המורחבת לסעודת "ליל הסדר" שהייתה רצופת סמלים, קריאת ההגדה ובעיקר השירה הנהדרת במנגינות בית אבא | חל ביום השלושים ושלושה לספירת העומר. פנחס ואלקה נהגו לעלות לקברו של ר' שמעון הצדיק הנמצא למרגלות הר-הצופים ולערוך שם משתה ושמחה לזכרו. הילדים, שלא הצטרפו אל הוריהם, נהגו להדליק מדורה מסורתית במרכז השכונה. הכנות ילדי השכונה לל"ג בעומר נמשכו ימים אחדים שבהם היו אוספים קרשים, עצים ונפט. גם הכינו בהתלהבות נעורים, בובות של שונאי ישראל, כדי להעלותן באש המדורה (בשנות ה-40 למשל, הכינו בובה של השר בווין הבריטי). את כל האוסף היו מניחים בערמה במרכז החצר של השכונה ועם רדת החשיכה היה מנהיג הילדים מצית את המדורה שתוך דקות הגיעה לגובה של כמה עשרות מטרים | |
|
הילולת שמעון הצדיק |
שבועות |
|
| הנוסע בדרך לאוניברסיטה העברית בהר הצופים חולף היום על-פני בתים אחדים הנקראים שכונת שמעון הצדיק. בפאתי השכונה נמצאת "מערת שמעון הצדיק" ובתוכה קברו של שמעון הצדיק. שמעון הצדיק שהיה חבר בכנסת הגדולה טבע את האמרה: "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". אדמות המערה נרכשו לפני דורות רבים ע"י יהודים והוכרזו כהקדש - חציו ספרדי וחציו אשכנזי - כדי שלא תתעוררנה מחלוקות בזמן ההילולה. מסורת הייתה נהוגה במשפחתנו: בל"ג בעומר היו ההורים משתתפים בחגיגות ובהילולה בקברו של שמעון הצדיק. היה זה טכס דומה במידת מה להילולת שמעון בר יוחאי שנערכה במירון, אולם נשא אופי ירושלמי טיפוסי | בחג השבועות נהגו הילדים לקשט את פנים הבית בענפי אילן ובפרחים. אלקה הייתה מכינה מאכלי חלב וגבינה ובייחוד את מעדן ה"בלינצ'ס" - חביתיות עם גבינה וצימוקים |
|
|
|
|
||
| . | ||
 |
 |
|
|
. |
||
|
www.gilai.com/family.htm |
||