שכונת משכנות שאננים ושכונת ימין משה

השכונה בה התגוררו בני הדור השני והשלישי 

שיינה ומשה שטרן התחתנו בעיר העתיקה בתחילת שנות ה-70 של המאה ה- 19. כעבור כעשר שנים התארגנה קבוצה מבני הקהילה ההונגרית ברובע היהודי אשר בחרה לעזוב את סביבת בית ההורים כדי להתגורר בשכונה החדשה שנבנתה מחוץ לחומות. שכונת "משכנות שאננים" נבנתה ליד בריכת הסולטן ביוזמת השר משה מונטפיורי ומכספי עזבונו של יהודי עשיר מניו אורלינס שבארה"ב בשם יהודה טורא. בשלב ראשון נבנו כ- 24 בתים שבנייתם הושלמה בשנת 1860 והדירות נמסרו מחציתם לספרדים ומחציתם לאשכנזים. בתחילה היה קשה לשכנע את תושבי העיר לעזוב את ביתם שבתוך עיר מוקפת חומה ולהתיישב במקום פתוח לפורצים וגנבים, אולם במרוצת השנים הקשיים נעלמו. לאור הניסיון הטוב שהיה לבני הקהילה בשכונה החדשה, החליט ר' משה שטרן בתחילת שנות ה- 1890 להצטרף אליהם ולהתגורר מחוץ לעיר. במשפחת שטרן היו אז 8 נפשות: בנוסף להורים שיינה ומשה היו הילדים אברהם שרגא (פייביש), חיים דב, אסתר, אלקה, לאה ואיטה. במחצית שנות ה- 90 התחתן הבן הבכור פייביש עם חיה-נעמי ועבר להתגורר בשכונת "ימין משה" הסמוכה (שנקראה שכונת מונטפיורי על שם השר משה מוטפיורי). יודקה ליכטשיין מרמת גן, נכדו של אברהם-פייביש שטרן, מתאר בזיכרונותיו את בית סבו ברחוב נתן בשכונת ימין משה כאילו היה זה - ארמון עלי אדמות. בסוף שנות ה- 90 פרחו חיי המסחר בשכונת משכנות שאננים בעיקר בגלל קרבתה לתחנת הרכבת. אולם, הקהילה האשכנזית בשכונה הייתה קטנה, מסוכסכת ומפוצלת בין חסידים לפרושים כאשר לכל עדה היה בית כנסת ושירותי דת נפרדים. מצב זה גרם אי נעימות ועזיבה הדרגתית של תושבי השכונה. בשנת 1898 נולדה לזוג שטרן התינוקת חיה פריידה אך כעבור מספר חודשים היא נפטרה. אבל וצער רב פקדו את המשפחה ובהחלט ייתכן שאירוע זה הביא את המשפחה להחלטה לעזוב את השכונה ולעבור למקום אחר ולהצטרף אל בני קהילתם במסגרת 'כולל שומרי החומות' אשר בנו שכונה חדשה בשם "בתי אונגרן".

שכונת בתי אונגרן 
השכונה בה התגוררו בני הדור השני והשלישי

בשנות ה- 1890 חל גידול ניכר של מספר היהודים בירושלים, ונוצר מחסור חמור בדירות מגורים. המחסור הביא לעליית מחירים וספסרות שהעיבה על חיי התושבים. הרב הראשי ר' שמואל סלנט פנה בקריאה נרגשת אל ראשי ה'כוללים' להצטרף באופן דחוף לבניית שכונות חדשות למגורים. ואכן, "כולל ההונגרים שומרי החומות" שהיה הגדול והעשיר מבין הכוללים בירושלים ובראשו עמד אז הגאון ר' חיים זוננפלד, החל מיד בגיוס נדבנים לרכישת קרקע ובניית שכונה. עיתון המגיד משנת 1898 מציין כי שכונת ההונגרים שנבנתה מול שכונת מאה שערים, כבר כוללת 35 בתים עם מאות דירות. בשכונה שנקראה אז בשם " אונגרישע הייזער" או בתי אונגרן, הדירות היו מיועדות ושמורות אך ורק לבני הקהילה ההונגרית שלא היה ביכולתם לרכוש דירות, וליהודים אחרים לא הייתה כניסה. בנוסף לדירות מגורים נבנו בשכונה מספר בתי כנסת, ישיבת "חתם סופר" של בני העדה החסידית של הכולל וישיבת "כתב סופר" של העדה הפרושית של הכולל, בתי תלמוד תורה, מקווה ובית מרחץ, תנור שכונתי משרדים ועוד. איכות הדירות ומבני הציבור הפכו את שכונת בתי אונגרן לשכונה שרבים ביקשו להתגורר בה.

הסיפור הנורא על הבן ברלה
בשנת 1899 עברה משפחת שטרן להתגורר בשכונה אך היה זה למורת רוחו של הבן חיים דב ברל אשר בגיל 21 החליט לעזוב את הבית לצמיתות ובשנת 1901 הוא הפליג לצרפת הרחוקה ונעלם לחלוטין ממשפחתו. 54 שנים מאוחר יותר, בשנת 1955 הגיע לארץ אשה בשם הנריאטה ספוקויני אשר פרסמה מודעה בעיתון ידיעות אחרונות: "מחפשת קרובים או בני משפחה של שיינה שטרן. נא להתקשר לטלפון..(מלון המלך דוד)". את המודעה ראה משה שלף אשר יצר את הקשר בינה לבין כל בני המשפחה. הסתבר לנו שהנריאטה היא ביתו היחידה של חיים דב שהתחתן בצרפת ואחר כך התנדב לגדודי האנרכיסטים, נלחם ונהרג במלחמת האזרחים בספרד. הנריאטה הייתה ביתו היחידה אשר נישאה לברנרד ספוקויני ולהם נולד הבן פול. בשנות השישים ניסו בני המשפחה לשדך לפול את הנערה נעמי שלייפר, היפה בבנות המשפחה. 
בשנת 1901 נולדה לשיינה ומשה שטרן בת הזקונים שרה פריידה (פריידה על שם הבת חיה שנפטרה) ובסוף אותה שנה התחתנה בשכונה הבת הגדולה אסתר עם בחיר ליבה אליהו לייב שלייפר. לאחר מספר שנים התחתנה הבת השנייה אלקה  עם אליהו לייב אריה נגלר ועברה לגור בשכונת בית ישראל
 בשנת 1911 נפטר אבי המשפחה ר' משה שטרן ובבית נותרו האלמנה שיינה והיתומות לאה, איטה ושרה שהייתה כבר בת 10. עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, התחתנו האחיות לאה ואיטה, ובתחילת שנות ה- 1920 עברו האלמנה שיינה וביתה הצעירה שרה להתגורר בשכונת בית יעקב ליד מחנה יהודה.

מימין: שכונת בתי אונגרן
בשכונה מאות דירות בנות 2 חדרים מטבח ושרותים. הדירות מנוהלות ע"י ועד האגודה של "כולל שומרי החומות". הדירות מושכרות במחיר נמוך לתלמידי הישיבות והכוללים של האגודה. במשרדי האגודה הנמצאים בקצה השכונה אפשר לראות את יומן המשפחה שלנו המכיל מידע רב ערך על המשפחה במשך 50 שנה (משנת 1898 ועד 1948)

| אודות האתר | הצהרת פרטיות | תגובות | תוספות ותיקונים | כתבו אלינו | חיפוש שם |