עם עלייתו של יהודה הררי לארץ, החלה תקופת שרותו בפלוגות העבודה של בית"ר.
בכינוס העולמי הראשון של בית"ר שנערך בדנציג באפריל 1931, הוחלט להקים בארץ פלוגות עבודה של בית"ר, אשר כל חבריהם מתגייסים לשרות-גיוס של שנתיים כמעשה חלוצי. כל בית"רי שעלה ארצה חייב היה להצטרף לפלוגות אלה מיד עם בואו לארץ לשם "שרות לאומי" וכל פלוגה הייתה רשאית לבחור לה צורת-חיים חברתית כרצונה (קואופרטיב או קומונה וכו'), בתנאי שיובטח החופש המכסימלי לכל פרט המשרת בפלוגה. הרשאה זו הייתה

הכינוס העולמי השלישי של בית"ר בורשה בשנת 1938. במרכז: זאב ז'בוטינסקי.

בין השנים 1930 – 1943 היו כ- 18 מחנות של פלוגות עבודה בית"ריות ברחבי הארץ ובחודש אוקטובר 1939 היו בפלוגות אלה כ- 1000 חברים.
מי היו חברי פלוגות העבודה של בית"ר: "חלוצים לכל דבר, לוחמים בכל עת". כך הגדירם שלום רוזנפלד – מפקד בכיר בהנהלה הארצית של בית"ר ולימים עורך "מעריב". חברי פלוגות העבודה של בית"ר תרמו לאוצר המילים הציוני את המושג שרות.
שרות – בהגנה על נפש ורכוש, שרות – בחזית המאבק לעצמאות, שרות – בכל מקום שבו חשוב כי עבודה עברית תחזק את אחיזתנו בארץ.

פלוגת עבודה בבאר-יעקב

בליל יום הכיפורים 5.10.1938 הגיע לחוף בנימינה (טנטורה) האוניה "דראגה", אונית מעפילים שהשתתפה במבצע "אף על פי" העלייה הבלתי לגלית שאורגנה ע"י בית"ר ואצ"ל, והביאה לחופי הארץ קבוצת עולים ביתר"ים מהונגריה, כ- 260 עולים. לאחר שהקבוצה פוזרה וחולקה בין פלוגות העבודה בארץ, הגיעו כעשרים וחמישה איש וביניהם יהודה הררי, ישירות לפלוגת העבודה ע"ש "יעקב דה האז" בבאר יעקב. העולים השתלבו מיד בעבודות הפרדסנות והשמירה במושבה. הפלוגה בפיקודו של אברהם ליכטנשטיין הוקמה בתחילת 1938 וחיש מהר הפכה למרכז החיים החברתיים במושבה. תפקידי השמירה היו החשובים ביותר היות והמושבה הייתה על אם הדרך בין רמלה לנס ציונה ואנשי הפלוגה היו עורכים חיפושים אצל עוברי אורח ערביים. בעקבות תפקידים אלה התעורר סכסוך 

חדר האוכל של פלוגת בית"ר בבאר יעקב שנת 1938

פלוגת עבודה בעקרון (מזכרת בתיה)

יהודה הררי הגיע בשנת 1939 למחנה הפלוגה ע"ש "הנדיב" בעקרון, שבה היו כ-20 איש מהם שבע בנות רובם עולי "אף-על-פי", כל הצעירים היו בעלי הכרה בית"רית ונכונות לשרת את האומה המולדת והתנועה. בית הפלוגה בעקרון היה מוקד החיים החברתיים במושבה. ביום עבדו כולם עבודה מפרכת מאחר והחליפו כמה עשרות פועלים ערביים, ובלילה היו מבלים לילות על הגורן. באווירה זו הכיר יהודה הררי את נעמי מושינסקי שהייתה הבת הפעילה של פלוגת הגיוס הבית"רי בעקרון.

אנשי פלוגת העבודה בעקרון שנת 1940

פלוגת עבודה בראשון לציון.

יהודה ונעמי לא נפרדו גם כאשר עברו יחד לשרת בפלוגת העבודה של בית"ר ע"ש "נעמן בלקינד" בראשון לציון. פלוגה זו שימשה כמרכז מחוזי לכל הפלוגות בדרום, כשם שפלוגת ראש פינה הייתה מרכז הפלוגות בגליל. הבחורים יצאו לעבודות שונות בפרדסים, חלקם עבדו בבניין ואחרים היו נוטרים. הבנות עבדו במשקי בית של האיכרים בראשון לציון החליפו את הפועלות הערביות והתמחו באפיה בטאבונים, כביסה גינון ביתי ועוד

מימין: אנשי פלוגת בית"ר חשמונאים בשנת 1943.
צילום: ג'ון פיליפס LIFE

פלוגת עבודה "המצודה" בתל אביב ופלוגת תל-ליטוינסקי (תל השומר).

בתל אביב התרכזו למעשה כל המוסדות שעסקו בפוליטיקה יישובית וביניהן גם נציבות בית"ר ומפקדת פלוגות העבודה. היה דרוש כוח אדם רב כדי לטפל בפעילויות השונות של התנועה. כדי לענות על צרכים אלה הוחלט להקים פלוגת עבודה בחצר של מצודת זאב. בראשותו של אמיתי בן-יוסף – אחד המפקדים הטובים של יוצאי בית"ר הונגריה, נקבצו ובאו מדריכי הנוער של קיני בית"ר, כמה מורים מבתי הספר בסביבה, עובדים בסלילת כבישים ועובדי בניין. גם יהודה הררי ונעמי מושינסקי החליטו להצטרף לפלוגה במטרה להגביר את ההעפלה בחופי תל אביב. שלטונות המנדט הבריטי ראו בפלוגה זו את המקור לפעילות בלתי חוקית של חלוקת כרוזי מחתרת, ארגון הפגנות נגד הספר הלבן, השבתת המסחר והמלאכה ועוד. הבריטים בצעו בפלוגה הרבה חיפושים, חקירות ומעצרים של "חשודים". יהודה הררי ונעמי נעצרו מספר פעמים בגלל פעילות שתבעה בגלוי את הרחקת השלטון הזר מארצנו.

מפקדי פלוגת בית"ר חשמונאים בירושלים שנת 1943 צילום: ג'ון פיליפס LIFE