אלוף משנה
 יהודה הררי
מייסד הצנחנים בצה"ל
.
מפקד ראשון של גדוד 890.
מקים בית ספר לצניחה בצה"ל.

נולד בשנת 1919, נפטר בשנת 1980
בהיותו בן 61

     

 שנת 1950. הקמת הצנחנים בצה"ל ופיקוד על גדוד 890

 

יהודה הררי בשנת 1950

 

יהודה הררי הקים את הצנחנים בצה"ל ופיקד על גדוד 890 במשך כ-5 שנים ראשונות (1949 – 1954). תקופה זו של ראשית המדינה הייתה עמוסה וסוערת עבור הררי ועבור צוות הקצינים והחיילים המסור אשר עבדו ללא לאות תחת פיקודו. הררי עיצב את מהותו ודמותו של גדוד 890 כגדוד צנחנים קרבי המיועד למשימות מיוחדות וגיבש שיטות מקוריות לאימון והדרכה עם הצלחות וכישלונות. הררי פיקד על צוות שיצר מערכות למחקר ופיתוח עם הפקת לקחים, ודאג לבנות תבנית לרוח לחימה, למסירות ולאחוות לוחמים של חיילי הגדוד ושל צה"ל כולו.
אין אפשרות לתאר פעילות זו במאמר קצר, אלא רק להמחיש את תרומתו של הררי בעזרת מספר קטן של דוגמאות מייצגות. המאמר הזה נכתב ע"י דני הררי ואריה גילאי והוא מבוסס על יומנו של יהודה הררי שנכתב בגוף ראשון יחיד בשנת 1979.

ביום 5.5.1949 ממנה חיים לסקוב – ראש מחלקת ההדרכה במטכ"ל את יהודה הררי למפקד החדש של יחידת הצנחנים באחוזה. באותה שנה מקים הררי את בית הספר לצניחה במסגרת בה"ד 8 בתל-נוף, ובשנת 1950 מייסד הררי את התשתית לגדוד 890.

 

 

ראו כאן אלבומי תמונות של הקמת גדוד הצנחנים 890

 

הקמת גדוד 890
במסגרת בה"ד 8

 

גיבוש הפלוגות
בגדוד 890

 

התחלת פעילות
ביטחון שוטף

 

פעולות תגמול
ראשונות

   
   
 

הררי מפתח תורות לחימה לצנחנים בצה"ל

 

הררי עסק רבות בפיתוח תורת לחימה לגדוד הצנחנים. הוא החל בכך בתחילת שנת 1950 והמשיך בכתיבת מסמכים עד לסיום תפקידו בשנת 1954. הררי ביסס את תורות הלחימה על העקרונות הבאים:
1. גודלו של כוח הצנחנים בצה"ל. הררי טען שיש להקים כוח מוצנח בגודל כזה שיאפשר לו להשתתף במספר מבצעים בו זמנית. עצם קיומו של כוח מוצנח, כותב הררי, מחייב את האויב להקדיש כוחות לשמירת ערפו. באם ידע שגודל הכוח המוצנח שלנו מאפשר רק פעולה חד פעמית, האויב ישתחרר מהצורך הזה. ( לגרמנים, אחר כיבוש כרתים לא נשאר כוח מוצנח ובנות הברית השתחררו מסיוט התקפת צנחנים בעורפם ופעלו בהתאם).
2. שיטות הפעולה של הצנחנים. הררי מסביר שכוח מוצנח חייבים  לאמן ולארגן לשני סוגי משימות עיקריות:
א. פעולות קומנדו נקודתיות: תכליתה ערעור והחלשת מערך האויב ע"י פעולות של כוחות קטנים בפיזור רחב נגד מטרות חיוניות בעורף האויב. ב. הצנחת כוחות חזקים בעורף האויב לתפיסת והחזקת שטחים חיוניים עד חבירת כוחותינו.
שיטות הפעולה ואופי המשימות מחייבים אותנו לרמת אימון גבוהה של הפרט ושל היחידה, כתב הררי במסמכי תורת הלחימה, והוסיף: חייבים להטמיע בצנחנים יכולת פיזית ונפשית להילחם במצבי ניתוק ביחידות קטנות או להילחם במסגרת יחידתית כחיל רגלים מעולה. ובעיקר יהיה צורך לצייד את הצנחנים בכלי נשק יעילים בעלי עצמת אש גדולה, ונשק נ"ט מודרני.

 

יהודה הררי וקרל כהנא בשנת 1952

 

3. ניידות לאחר צניחה. אחת המסקנות אליהן הגיע הררי הייתה שחייבים להשיג ניידות מייד לאחר הנחיתה. מאחר ומטוס הדקוטה לא התאים להצנחת רכב, (ניתן היה להצניח ממנו אולי רק ג'יפ אחד כאשר המטוס היה ריק לחלוטין מצנחנים) מטוסים אחרים לא היו, (מטוסי הקומנדו עמדו לצאת מהשרות). נשארה רק אפשרות אחת להשגת ניידות לאחר הנחיתה וזאת ע"י אופנועי שטח קטנים ומתקפלים אשר ניתן היה לשאתם מתחת לכנפי המטוס ולהצניחם בדרך של שחרור פצצות. הדבר בוצע במלחמת העולם בהצלחה ע"י הגרמנים. בצה"ל לא ניתן אישור תקציבי לרכישת אופנועים בהם ראה הררי אפשרויות לשימוש בסיור קדמי, כציידי טנקים וממסרי קשר.
4. הצנחת נשק וציוד אישי. השיטה בה הוצנחו בארץ באותה עת הרובים המקלעים והמרגמות המחלקתיות, הייתה שיטת המיכלים. הנשק היה מונח בתוך מיכלים שנקשרו מתחת כנפי המטוס ובדומה לפצצות, שוחררו מעל היעד והוצנחו. בשיטה זו לא ניתן היה להצניח את המיכלים ביחד עם הצנחת הצנחנים, לכך היו מצניחים את הנשק לפני הצנחת הלוחמים או אחריהם. בחלק מהמקרים נחת הציוד רחוק מהחיילים ובחלק מהמקרים הנשק אבד. קל לתאר את חוסר האונים של לוחם הנמצא על הקרקע בשטח אויב, ומחפש את נישקו ולפעמים לא מוצא אותו. ואכן כעבור כמה חודשים בוטלה שיטת המיכלים ונמצא פתרון להצנחת הנשק האישי ע"י שקי רגל ושקי חזה. השקים נתפרו בתל השומר ואפשרו לכל לוחם לצנוח עם נשקו האישי.

   
 

קביעת יעדים ותקנים לגדוד הצנחנים

 

כבר בתחילת עבודתו כמפקד בה"ד 8, החל הררי לעסוק בהגדרת המטרות וקביעת יעדים לגדוד הצנחנים. הוא הציע למטכ"ל תקנים של כוח האדם, פירט את סוגי הנשק הדרושים, רשתות קשר, רפואה, רכב, וציוד נוסף הדרוש לגדוד צנחנים. בעקבות המסמכים שהעביר, החלו להסתמן במטכ"ל שתי תפיסות באשר ליעוד הכוח המוצנח:
1. יעוד עיקרי - שיבוש המערך העורפי של האויב ע"י פגיעות רבות בצירי התחבורה, חבלות במתקנים בשלב הראשון של המלחמה במגמה להאט את קצב ריכוז כוחות האויב ולהקטין את הלחץ על כוחותינו וזאת בכדי להשיג את הזמן הדרוש לגיוס והערכות כוחות המילואים שלנו.
יעוד משני - סיוע לכוחות קרקע אחרים ע"י שיבוש מערך התחזוקה של האויב. כבוש והחזקת שטחים חיוניים. משימות אלו תבוצענה בעיקר בעת מתקפה שלנו ע"י ציוותי קרב פלוגתיים.
2. יעוד עיקרי - סיוע לכוחות הקרקע בהשגת ההכרעה ע"י כיבוש והחזקת שטחים חיוניים. למטרה זאת יש להנחית כוחות מוטסים גדולים ככל האפשר, אשר בדרך כלל יהיו מורכבים מצות קרב גדודי של צנחנים וכוחות מובלים באוויר שיכללו כ-2 גדודי חי"ר ואלמנטים של סיוע הנדסי וארטילרי. הכוחות המוטסים יפעלו בשיתוף פעולה הדוק עם כוחות קרקע אחרים ויחברו אליהם. מבצעים כאלו יבוצעו רק בעת מתקפה שלנו.
יעוד משני - שיבוש המערך העורפי של האויב, במגמה להקטין את עצמת האויב ולשם רתוק כוחותיו להבטחת עורפו.
דעתו האישית של הררי הייתה שילוב בין שתי התפיסות הללו. הררי ראה בכוח המוצנח כוח קומנדו המסוגל לבצע פשיטות של פגע וברח במסגרות קטנות או גדולות. בראש ובראשונה ראה בו כוח בעל יכולת לצנוח בעורף האויב, לבצע פעולות, ולחבור לכוחותינו. או לחילופין, לבצע פעולות ובסיומן להשתלט על שטחים שולטים כדי לרתק כוחות אויב, ולהמתין לחבירת כוחותינו. כל אשר היה ביסוד תפיסתו בוצע במלחמת העולם השנייה גם ע"י כוחות בנות הברית וגם ע"י הגרמנים.

   
 

סגנון הפיקוד ומהתלות מתקופת הקמת גדוד 890

  בחודש נובמבר 1950 הוצא סוף סוף צו הקמה לגדוד צנחנים. למרות שהררי ביקש להפריד את ביה"ס לצניחה מהגדוד, בקשתו לא אושרה והוא המשיך לפקד על ביה"ס עם כל בעיותיו, ובמקביל ליצור יש מאין גם בגדוד הצנחנים. הררי שהיה חניך הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, אימץ והחדיר לצנחנים ריטואלים צבאיים בריטיים, כולל לבוש מסודר ומצוחצח, עניבות, כובעים אדומים כנפי צניחה וסמלים אחרים. דגלים, מסדרים ותרגילי סדר חמושים (תס"ח), הפרדה טריטוריאלית קשוחה בין קצינים לחוגרים (בשק"ם, בחדר אוכל ובמגורים). הפעלת סדרי עבודה ממוסדים כולל מסדרים תכופים ופקודות קבע, כל אלה הפכו את סגנון הפיקוד הפורמאלי, שהיה מורשת הצבא הבריטי, לנחלת הגדוד כולו. לעיתים אף נעשה הדבר בהתלהבות יתרה, כאילו להתנער אחת ולתמיד ממסורת ה"בלגן" של הפלמ"ח והצנחנים של יואל פלגי באחוזה.
צבי צלנר מונה לסמג"ד. הוא היה איש קומנדו בצבא הבריטי וחוקר מיומן. לגדוד הצטרפו גם רס"ר גדודי בשם יוסי פאוסט ומספר סגני משנה צעירים אשר היו מועמדים לפקד על המחלקות הראשונות בפלוגה א'.
 

המג"ד יהודה הררי במסדר עם הסמג"ד אריה אפרת. שנת 1953.

הרס"ר עורר את זעמם של ארבעה קצינים צעירים משום שלא נתן לחבריהם אישור כניסה למחנה. אי לכך באחד הלילות הם תפסו את רס"ר פאוסט ישן במיטתו, הכו אותו מכות נמרצות, קשרו אותו בחבלים והניחו אותו כפות במקלחת הבנות. הסמג"ד חקר וגילה את האשמים, הם היו בטוחים כי מכיוון שהם מפקדי המחלקות היחידים בגדוד, לא יאונה להם כל רע. אמנם קשה היה באותם ימים להשיג מפקדי מחלקות בצה"ל ובמיוחד ליחידת צנחנים בהתארגנות, אולם הררי אמר להם, "אתם בודאי חושבים שבלעדיכם לא יהיו צנחנים, אבל אני בטוח שאתכם לא יהיו". הם עמדו למשפט צבאי וגורשו מהיחידה.
סיפורו של לוחם אמיץ חסר משמעת

בגדוד הייתה בדרך כלל אווירה טובה. לכן יכול היה המג"ד הררי לתת מעת לעת גם פתרונות לא שגרתיים לבעיות משמעת. לדוגמא: היה בגדוד חייל ירושלמי שכינויו "משחולת", חייל טוב ולוחם אמיץ אבל המשמעת הייתה ממנו והלאה. אהב לבצע נפקדויות. מעצר או מחבוש לא הפחידו אותו. יום אחד אמר לו המג"ד הררי "משחולת, עוד עבירה אחת ואני מזמין אותך ל-Fair Fight עם כפפות אגרוף. (יהודה הררי היה אלוף הונגריה באגרוף לנוער) ההזדמנות לא אחרה לבוא. תחרות האגרוף נערכה בחצר משטרת אבו-גוש שם שהה הגדוד לצורך תעסוקה מבצעית בקו הגבול. בנוכחות כל הגדוד, במכת אגרוף, ניצח המג"ד את החייל הסורר ומאותו יום היה "משחולת" חייל מעולה ממושמע וללא חריגות משמעת.
   
 

ניסיונות להצנחת ציוד ואספקה

  המחלקה להספקה בהיטס נוסדה בבית הספר לצניחה בשנת 1954. אולם, החל משנת 1950 החל הררי ללמוד, לטפח ולשפר את נושא "הצנחת ציוד ואספקה". הררי היה מיוזמי הרעיון של שקי-רגל להצנחת נשק אישי. כבר בשנת 1951 החליט הררי לנסות ולהצניח ג'יפ. חיל האוויר ובמיוחד טייסי התובלה בטייסת 103 נרתמו לסייע בניסוי המדהים שהררי תכנן. מאחר ולא היה מטוס אחר מלבד הדקוטה, הוחלט לנסות ולהצניח ממנו ג'יפ. מהג'יפ הורידו את כל אשר בלט כולל השמשה הקדמית, קיפלו את ההגה ותלו את הג'יפ מתחת לבטן המטוס. חיברו אליו 9 מצנחים ולאחר כמה ניסיונות של הצנחת חביות בטון, הוצנח הג'יפ. לתוך הג'יפ הוכנסו מס' קרטונים עם ביצים טריות לבדיקת חוזק הנחיתה. כל הביצים הגיעו שלימות רק גוף המטוס התכופף מעט. בזה הסתיים החלום להצנחת רכב ממטוס דקוטה.
   
 

אימוני הגדוד ובטחון שוטף

  הררי עיצב את תכנית הלימודים של הצנחנים ודאג שמקצועות הלימוד יכללו: למוד יסודי של נשק אויב (מתוך תפיסה כי בעורף האויב יתכן שימוש בו ), חבלה, טופוגרפיה וניווט, וכן מסעות ארוכים להעלאת הכושר הגופני והסיבולת. הגדוד השתתף באורח פעיל במטלות הביטחון השוטף. פלוגה א' ירדה לאזור ביר עסלוג' לסריקות נגד מסתננים ועשתה עבודה טובה. מח' מתוך הפלוגה אף צנחה בחולות חלוצה במסגרת חסימת שטחים וסריקתם. בשנת 1952 במסגרת התעסוקה המבצעית בביטחון שוטף, החזיקו הצנחנים במשך כ-3 חודשים את מוצבי הגבול באזור ירושלים, משער הגיא ועד מבוא ביתר. ביצעו סיורים, תצפיות, חדירות עומק לצורך מודיעין, צליפות ומארבים. רמת האימון שלהם הוכיחה את עצמה. בניגוד למקובל באותם הימים בחטיבות חי"ר שבצעו מארבים בכיתות של 10 - 12 חיילים, המארבים של הצנחנים בוצעו ע"י חוליות של 4 - 5 חיילים. כך יכולים היו לבצע מספר מארבים כפול מזה של גדוד חי"ר רגיל. היו גם מספר היתקלויות עם מסתננים ועם הלגיון בהם נגרמו לאויב אבדות.
   
 

פעולות תגמול ראשונות נגד מסתננים הפוגעים בנפש וברכוש

  מסתננים ערבים עברו את הגבול וגרמו נזק רב לרכוש ופגיעה בנפש. בתחילת שנת 1953 החל צה"ל להגיב על חבלות אלה ע"י ביצוע פעולות תגמול. הרצון להבטיח הצלחה, הביא את המטכ"ל להפעלת כוחות גדולים מדי, בדרך כלל בעצמה של גדוד. בגלל גודל הכוחות שהופעלו הוטלו המשימות על החטיבות הותיקות של צה"ל: גבעתי (חט' 5), גולני ושריון. הכוחות שפעלו היו מסורבלים מדי, אימונם לא התאים לפעילות מסוג זה, גם הנשק והציוד בעיקר הקשר, לא התאימו לצרכים וכישלון רדף כישלון. הררי הציע לפעול בחוליות קטנות כדי להשיג הצלחות והרתעות, אכן, התקבל אישור לביצוע מספר פעולות כאלה כגון מבצע "שפיפון עלי דרך" - פעולת בית ליקיה ופעולת בית סירה, אשר בוצעו בוצעו בהצלחה מלאה עם חוליות בנות 5 - 6 לוחמים. למרות ההצלחה, דרש הפיקוד העליון (ראש אג"מ וסגנו) שבפעולות תגמול מסוג זה יפעיל הררי לא פחות מפלוגת לוחמים. למשל במבצע "עפר ואפר" – פעולת רנטיס ביקש הררי לפעול עם כמה כיתות אך אושר לו לפעול אך ורק עם פלוגה שלמה. השיטה הנכונה והמתאימה ביותר לפעולות תגמול מסוג זה, התבררה כעבור מספר חודשים כאשר יחידה 101 החלה לפעול בחוליות קטנות, והצלחתה לא הייתה מוטלת בספק.
   
 

הצנחנים בתמרונים הגדולים של צה"ל

  תרגיל "תקיפת סוללות תותחים" בעומק שטח האויב
החל מסוף שנת 1950 השתתפו הצנחנים בכל תמרוני צה"ל. הייתה זו הזדמנות מצוינת להציג את הצנחנים עם יכולתם המבצעית בתרגיל גדול. פלוגה א' של יצחק ולקר צנחה בלילה מ - 3 מטוסים ליד הכביש בין באר-שבע לחברון, הררי עצמו צנח כמשקיף, מטוס אחד טעה והצניח מחלקת לוחמים מרחק רב צפונה מהמטרה באזור הררי וסלעי מדרום לבית-גוברין. למרות שהיו להם 4 נפגעים עם שברים, הם התארגנו במהירות, נתנו עזרה ראשונה לפצועים ויצאו לביצוע המשימה בפקודו של המ"מ חיים כחן. פלוגתו של ולקר פחות המחלקה של חיים כחן, התארגנה במהירות ויצאה אף היא לביצוע המשימה. המשימה הייתה תקיפת סוללות תותחי האויב והשמדתם על מנת לאפשר לחטיבה 5 פריצה דרומה לכיוון באר-שבע ותוך כדי כך לחבור לכוח הצונח. מנהלת התרגיל הציבה מספר תותחי דמה בנקודה מסוימת אותה היו הצנחנים צריכים לזהות לפי נ"צ ולפוצץ אותם. המשימה בוצעה בשלמותה בלוח הזמנים שנקבע למרות התקלה שבהצנחה. עם סיום המשימה ופיצוץ התותחים, נסוג הכוח לוואדי שנקבע כנקודת המפגש עם חט' 5. תרגיל זה הביא סוף סוף להכרה בצורך וביכולת של כוח מוצנח. התרגיל גרם לפיקוד העליון לתת את הדעת על קידום נושא הצנחנים בצה"ל. הררי ניצל את המומנטום והחל לדחוף ביתר שאת את פיתוח תורת הלחימה של הכוחות המוצנחים.
 

הררי מארח את יצחק רבין בתמרון

  בספטמבר 1951 השתתפו הצנחנים בתמרון גדול של צה"ל אשר נערך בגליל. כוח של מח' בפיקודו של אריה בירו צנח באזור גוש חלב על שטח קטן מאד מוקף אזור סלעי. הצניחה בוצעה משני מטוסים עם דמדומי הערב. משימתם הייתה חבלה בקווי תחבורה של האויב הנמצא בתוך שטח הררי. בעת הצניחה נכחו בשטח ראש הממשלה מר דוד בן גוריון והרמטכ"ל. טעותו של אחד הטייסים גרמה לכך שהמטוס השני נכנס בין הצונחים מהמטוס הראשון ופגע עם הכנף במצנחים הפרוסים באוויר. היו 2 הרוגים ומספר פצועים בניהם ה- מ"מ בירו. סגן מפקד הכוח שמחה לוי פקד לא לטפל בפצועים (ידע כי יש בשטח די כוחות רפואה שיעשו זאת ) תפס פיקוד על הכוח, התארגן במהירות, והחוליות יצאו לביצוע המשימות. ה"אויב" בתרגיל זה היו לוחמי חטיבה 1 של גולני בפיקודו של המח"ט וכן כוחות נוספים. כוחות ה"אויב" היו מוגבלים לצירים ודרכים ראשיות באזור עקב תנאי השטח ההררי. הצנחנים בפיקודו של הררי, פעלו במשך כמה ימים, בצעו מספר רב של מארבים במתכונת פגע וברח ושיבשו לחלוטין את תנועת כוחות ה"אויב". למעשה 4 חוליות של צנחנים עצרו התקדמות של כוח על חטיבתי. בצה"ל החלו להבין את ערכו ויכולתו של כוח מוצנח.
בתמרון הגדול של קיץ 1952 השתתף גדוד 890 כאשר פלוגה שלמה צנחה מאחרי קווי ה"אויב הירוק" באזור פלוג'ה. האלופים משה צדוק ומשה דיין היו נוכחים בשטח ההצנחה. כאשר דיין ראה כיצד מגיעה פלוגה שלמה מהאוויר על ציודה ונישקה,מתארגנת במהירות ויוצאת לפעולה, מרוב התרגשות חיבק את הררי ואמר "עד לרגע הזה לא האמנתי בצנחנים.כעת שכנעת אותי ".
   
 

עיצוב סמלים ותכנון הלבוש

  בשנת 1950 עיצב הררי את סמל כנפי צניחה – "המצנח המכונף" - שהיה עשוי בד וחולק למדריכי צניחה ובוגרי קורס צניחה. בשנת 1951 עיצב הררי את כנפי הצניחה החדשים העשויים ממתכת (הסמל אותו עונדים עד היום). בנוסף לכך עיצב הררי ביחד עם סגנו אריה אפרת את תג השרוול "השפיפון המעופף". תג זה משמש עד היום את חטיבת הצנחנים. הררי שרטט ודאג לייצר תלבושת מיוחדת לצנחנים הכוללת ירכית עם פתחים בבית השחי, חגורת בד לירכית, מכנסיים. נעלים חומות גבוהות במקום הפטס או הגטס. הסמלים ופרטי הלבוש המיוחדים גרמו בצנחנים להתפתחות גאוות יחידה וגיבשו את אחוות הלוחמים. הסמלים האלה בפירוש גרמו למשיכת מתנדבים נוספים.
   
 

הררי יוצר את התשתית להקמת חטיבת צנחנים ראשונה

  בסוף אוקטובר 1953 חזר הררי מהשתלמות בחיל הצנחנים של הצבא הבלגי ובביה"ס לצניחה ויחידות מוטסות של הצבא הבריטי וסוף סוף אחרי כל כך הרבה לחצים, הוחלט על עריכת דיונים על בעיות הצנחנים ועל שינוי מבנה היחידה. הררי חזר על הצעתו הקודמת להקמת מפקדת גג לכוחות המיוחדים שתרכז תחת פיקודה את הגופים הבאים: 1. ביה"ס לצניחה הכולל: א. ענף צניחה. ב. ענף נחיתה מהים. ג. יחידת אספקה אווירית. 2. יחידת קומנדו. 3. גדוד חי"ר מוצנח 890. 4. גדוד חי"ר מוצנח מילואים. עקרונות הצעתו התקבלו עם מספר שינויים בתחום המנהלי ותוך הגבלות תקן כוח אדם. אך ביצוע התכנית נדחה לזמן מאוחר יותר.
   
 

הררי עוזב את תפקידו בצנחנים לאחר כ-5 שנים

  בתחילת דצמבר 1953 נפגש יהודה הררי עם הרמטכ"ל משה דיין שהתרשם מהעובדה שהררי מקדיש תשומת לב רבה מאוד למחקר ופיתוח יחידת הצנחנים, ולתורות הלחימה מעבר לקווי האויב. בנוסף לכך התרשם הרמטכ"ל שהררי מפקד בכישרון רב על בית ספר לצניחה שיש בו פעילות מורכבת ביותר וכנראה שלא נותר לו זמן לטפל באופן יסודי בבעיות המידיות של הסתננות ופעולות תגמול. הררי שחש בהתרשמותו של הרמטכ"ל, ביקש ממנו, באותה פגישה, לאפשר לו להתקבל כחניך בבית הספר לפיקוד ומטה (פו"מ) שעמד לפתוח את שעריו בחודש ינואר 1954. סוכם שבתאריך 15 ינואר 1954 יסיים הררי את תפקידו בצנחנים ואריק שרון מפקד יחידה 101 יתפוס את מקומו.
לאחר שמילא את תפקידו במשך כ-5 שנים (החל מחודש מאי 1949 ועד לחודש ינואר 1954) העביר יהודה הררי את הפיקוד על הצנחנים לאריאל שרון. ביום זה עמד לרשות צה"ל כוח לוחם של חיל רגלים מוצנח במתכונת של גדוד 890 עם תקן כוח אדם מלא, מאומן ומיומן עם שדרת פיקוד מעולה וגאוות יחידה. ביום זה עמד לרשות צה"ל בית ספר לצניחה על כל מתקניו ומרכיביו. ביה"ס המכשיר מאות חניכים וחניכות בשנה, פועל ברמה גבוהה ובמתכונת מקצועית ונחשב בין הטובים בעולם. וכן 3 פלוגות של צנחני מילואים מיומנים יוצאי גדוד 890. כוח עצום ורב אשר הוקם בנחישותו ובאמונתו של אדם אחד, יהודה הררי הוא אשר בנה את היסוד לכל אותם אלפי חובשי כומתות אדומות הנושאים אותם בגאווה.
   

תוכן העיניינים של הפרק

ביוגרפיה, קורות חייו של הררי
עלייה לא"י, עליית "אף על פי"
פלוגות העבודה של בית"ר 1938
הררי מתגייס לצבא הבריטי 1940
הררי בקרבות הבריגדה באיטליה
מדליות ממלחמת העולם השנייה
שנת 1947 מתגייס להגנה ולצה"ל
1949 מפקד יחידת הצנחנים
מקים בית ספר לצניחה בתל נוף
מייסד הצנחנים ומפקד גדוד 890
החיים אחרי הצנחנים
   

סמל תנועת הארגון הצבאי הלאומי

סמל תנועת ברית תרומפלדור

סמל הרגימנט הארץ ישראלי  Palestine Regiment

סמל הרגימנט הארץ ישראלי 1940 Palestine Regiment

The Buffs,
The
Royal East Kent Regiment

סמל הבריגדה היהודית

סמל הבריגדה היהודית שנת 1944

סמל יחידת הצנחנים הראשונה 1948

כנפי צניחה של הררי משנת 1950

כנפי צניחה על רקע לבן

כנפי צניחה של הררי משנת 1951

אותות שרות ואותות מערכה
של יהודה הררי בצה"ל


אות האצ"ל


אות מלחמת העצמאות

אות ההתנדבות

אות מלחמת סיני

אות הלוחם בנאצים

אות מלחמת ששת הימים

אות ההגנה

אות מלחמת ההתשה

תגי יחידות של יהודה הררי

תג חטיבת הצנחנים תג בית ספר לצניחה
תג חטיבת הצנחנים תג בית ספר לצניחה
תג חטיבה 5 תג חטיבה 7
תג חטיבה 5 תג חטיבה 7
תג פיקוד הדרכה תג פיקוד מרכז

סמל המוסד לתפקידים מיוחדים

יהודה הררי  

מדברי האלוף (מיל) מאיר זורע,
ראש אג"ם ואלוף פיקוד הצפון:

  מאיר זורע

"משימתו של יהודה הררי הייתה מפעל היסטורי בבניין הכוח המוצנח של צה"ל.
על  נדבכי המסד שבנה, נקשרו זרי-תהילה רבים בישראל.
על מפעלו זה חבה לו מדינת ישראל חוב של הערכה ותודה."

מאיר זורע - קיבוץ מעגן מיכאל, 1981.

 

 
  לפרק קודם
  לתוכן העיניינים
  לפרק הבא
 
 

| אודות האתר || תודות || עמוד הבית || מפת האתר || חיפוש שם || לוח מודעות || כתבו אלינו || עמותת הצנחנים |
אתר הצנחנים בעשור הראשון. כל הזכויות שמורות ל אגן מחשוב © 2004 - 2018
IDF Paratrooper's History Site Copyright AGN © 2004 - 2018
בניית האתר, עיצוב, מחקר, ראיונות, כתיבה ועריכה: ד״ר אריה גילאי ז״ל